כוכבי לכת

                                                     כוכב לכת                 

כּוֹכַב לֶכֶת או פלנטה (מיוונית Πλανήτης, "נע ונד") הוא גרם שמים, שאינו כוכב:

על פי האיגוד האסטרונומי הבין לאומי כוכב לכת במערכת השמש מוגדר כגוף המקיים שלושה תנאים: הוא במסלול סביב השמש, מסתו גדולה מספיק כך שניתן לתארו בקירוב ככדור, אך הוא לא מסיבי מספיק כך שיוצת בו המימן בהיתוך גרעיני פנימי ואין לו שכנים במסלול, כלומר הוא "ניקה" את מסלולו מגופים שמהווים שאריות של הערפילית הקדם פלנטרית. יש לציין כי להגדרה זו אין חשיבות מדעית וכל חשיבותה הינה סמנטית.

 

במערכת השמש:

(א) נמצא במסלול סביב השמש;

(ב) בעל מסה גדולה דיו כדי שכוח המשיכה שלו יצור צורה הקרובה לצורה כדורית;

(ג) הוא מפנה את מסלולו מעצמים אחרים;

או מחוץ למערכת השמש:

(1) נמצא במסלול סביב כוכב או שאריות של כוכב;

(2) המסה שלו מתחת למסה הדרושה להיתוך תרמו-גרעיני של דאוטריום;

(3) בעל דרישות מסה/גודל למעמד פלנטרי במערכת השמש שלנו;

הגדרת כוכב לכת במערכת השמש הוכרזה על ידי האיגוד האסטרונומי ב-2006, בעוד ההגדרה של כוכב לכת מחוץ למערכת השמש הוצגה ב-2003. הכרזות אלו נועדו להסדיר הגדרות פורמליות בתחום, לאחר עשורים של תגליות. בהתאם, מכילה מערכת השמש שלושה סוגי גופים:

1.   כוכבי לכת;

2.   כוכבי לכת ננסים;

3.   גופים קטנים במערכת השמש (אסטרואידים, קנטאורים, שביטים, גופים טרנס-נפטוניים, כוכבי לכת מינורים ואחרים.

על פי אותן הגדרות במערכת השמש ישנם שמונה כוכבי לכת - ארבעת כוכבי הלכת הארציים כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, וארבעת ענקי הגז צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

סוגים של כוכבי לכת במערכת השמש
כיום אנו מכירים היטב רק את כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו ועל-כן התיאור הפיסיקלי המתואר לעיל הוא שלהם בלבד. במערכת השמש שלנו שלושה סוגים עיקריים של כוכבי לכת: סלעיים, גזיים וקרחיים.

כוכבי לכת סלעיים

כוכבי הלכת הסלעיים (או כוכבי הלכת הארציים) עשויים בעיקר מיסודות כבדים (כמו צורן, ברזל וניקל) במצב צבירה מוצק עד נוזלי. לכוכבי לכת אלו גרעין מוצק או נוזלי המוקף במעטפת מגמתית וקרום דק המהווה את פני כוכב הלכת. חלק מכוכבי לכת אלו מוקפים במעטפת דקה של גזים המכונה אטמוספרה. כוכבי הלכת הסלעיים קטנים משמעותית מכוכבי הלכת הגזיים: קוטרם נע בין אלפי קילומטרים בודדים עד כדי כ-13,000 ק"מ. במערכת השמש שלנו, כוכבי הלכת הסלעיים נעים במסלולים פנימיים ומרחקם מהשמש לא עולה על 300 מיליון ק"מ (2 יחידות אסטרונומיות).כוכבי הלכת הסלעיים נוצרו מהצטברות של סלעים ואבק מהערפילית הסולרית הבראשיתית.
כוכב חמה, נגה, כדור הארץ ומאדים הם כוכבי לכת סלעיים.

ענקים גזים

כוכבי לכת גזיים עשויים בעיקר מהיסודות הבסיסיים מימן והליום במצב צבירה גזי. יתכן כי בליבתם של כוכבי לכת אלו קיים גרעין סלעי מוצק. בתוך גוף כוכב הלכת המימן הגזי שנמצא תחת לחץ רב, משנה את תכונותיו ומתנהל כ-"מימן מתכתי" - האלקטרון משתחרר מהאטום ונע בין גרעיני המימן. כוכבי הלכת הגזיים הינם ענקים ביחס לשאר כוכבי הלכת: קוטרם נע בין עשרות למאות אלפי ק"מ. במערכת השמש שלנו, כוכבי הלכת הגזיים נעים במסלולים חיצוניים ומרחקם מהשמש נע בין 750 מיליון לכ-1.5 מיליארד ק"מ (5 עד 10 יחידות אסטרונומיות). ההערכה היא כי מיקומם המרוחק מהשמש, מעבר ל-"קו הקרח" (snow line), שהוא הקו הדמיוני שממנו והלאה אדי מים יקפאו לקרח, איפשר להם לגדול במהירות, יחסית לכוכבי הלכת הארציים, ע"י איסוף של קרח וגזים שלא היו בנמצא במסלולים הפנימיים. בשלב מסוים, כבידתם היתה גדולה מספיק כך שהם אספו כמות משמעותית של גז בזמן קצר יחסית והתרחבו לגודלם הנוכחי. הענקים הגזיים מתאפיינים במערכות מרובות ירחים שלרוב הם אסטרואידים או גופי קרח קטנים שנכלאו בשדה הכבידה של כוכב הלכת. סביב הענקים הגזיים נעות גם טבעות שהן גופי קרח קטנים בגודל אופייני של מיקרונים עד כמטר וייתכן שהן חומר שנזרק מאחד הירחים או שאריות מירחים שהתנגשו או התפרקו.
במערכת השמש שלנו כוכבי הלכת הגזיים הם צדק ושבתאי.
בשנים האחרונות התגלו כוכבי לכת גזיים במערכות שמש רחוקות. באופן מפתיע, ובשונה מהמערכת שלנו, כוכבי לכת אלו נמצאים במסלולים קרובים מאד לכוכב המרכזי שלהם. מצב זה דורש ריענון של המודלים המתארים את יצירת כוכבי הלכת. כיום סבורים מדענים, כי ענקים אלו אמנם נוצרו מעבר ל-"קו הקרח", אך על-ידי תהליכים דינמיים (המכונים בשם "הגירה", Migration) הם התקרבו אל הכוכב המרכזי שלהם.

ענקי הקרח

קבוצת משנה של הענקים הגזיים הם ענקי הקרח. מדובר בכוכבי לכת שברובם (עד כ-70%) מכילים מוצקים של סלע וקרח, ומעליהם שכבה עבה של גזים. כוכבי לכת כאלו נוצרים בקצה המערכת שלהם, היכן שחלק ניכר מהחומרים הנדיפים קופא (למשל, מים או מתאן) והגז (למשל מימן או הליום) דליל יותר.
במערכת השמש שלנו ענקי הקרח הם אוראנוס ונפטון.
במערכות שמש רחוקות, התגלו מספר כוכבי לכת הזהים בגודלם לאוראנוס ונפטון, אך הם קרובים מאד לכוכב המרכזי שלהם, ותכונותיהם הפיסיקליות אינן מוכרות דיין בכדי לקבוע את הרכבם.

כוכבי הלכת במערכת השמש

ראו גם ערך מורחב מערכת השמש.
במערכת השמש שמונה כוכבי לכת ועוד מספר רב של גופים נוספים המקיפים את השמש. בשנת 2006 הגדירו מדענים באופן מדוייק מהם הקריטריונים שמגדירים כוכב לכת (ראו ערך מורחב הגדרה לכוכבי הלכת). על כן משנת 2006 פלוטו איננו מוגדר עוד בתור כוכב לכת (ראו חגורת קייפר). ארבעת כוכבי הלכת הקרובים לשמש הקרויים גם כוכבי הלכת הארציים, כוכבי הלכת הסלעיים, או כוכבי הלכת הפנימיים, הם כוכב חמה (Mercury), נוגה (Venus), כדור הארץ (Earth) ומאדים (Mars). אלו גופים קטנים ביחס לכוכבי הלכת הרחוקים יותר, וסלעיים, בעלי קרקע מוצקה עשויה סילקטים. אחריהם מגיעים כוכבי הלכת הגזיים צדק (Jupiter) ושבתאי (Saturn) ולבסוף ענקי הקרחאורנוס (Uranus) ונפטון (Neptune). כל כוכבי הלכת החיצוניים הינם בעלי טבעות – אוסף של חלקיקי אבק, סלעים קטנים וקרח המקיפים אותם כירחים קטנים. המפורסמות ביותר הינן טבעותיו של כוכב הלכת שבתאי שאותן ניתן לראות גם בטלסקופים קטנים.


 כוכב חמה
 כוכב חמה (באנגלית Mercury) הינו כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש (במרחק של כ-0.4 י"א), ומסתו 0.055 בלבד ממסת כדור הארץ. זהו כוכב הלכת הקטן ביותר במערכת השמש, עם קוטר של כמעט 5,000 ק"מ, והוא מורכב בעיקר ממתכות וסיליקטים. אין לו לוויינים ומסלולו מסונכרן עם סיבובו העצמי כך ששלושה ימים מקומיים, שכל אחד אורכו כ-58 ימים ארציים, שווים לשנתיים מקומיות, כאשר כל שנה אורכת כ-88 ימים ארציים. עקב קרבתו של כוכב חמה לשמש, הטמפרטורה המקסימלית על פני כוכב הלכת יכולה להגיע לכדי 700 מעלות קלווין (כ-430 מעלות צלזסיוס). בגלל הטמפרטורה הגבוהה ומסתו הנמוכה, כוכב חמה אינו יכול להחזיק אטמוספרה משמעותית.


נגה
נגה (באנגלית Venus) נמצא במרחק של כ-0.7 י"א מהשמש ואין לו לוויינים משל עצמו. הוא סובב סביב צירו בכיוון הפוך משאר כוכבי הלכת ומשך הסיבוב (243 ימים ארציים) גדול ממשך הקפתו את השמש (225 ימים ארציים). כוכב לכת זה הוא תאומו של כדור הארץ מבחינת גודל (קוטרו 0.95 מזה של הארץ) ומסה (0.8 ממסת כדור הארץ) אך שונה בתכלית מבחינת התנאים על פני השטח. האטמוספרה העבה של נגה יוצרת לחץ אטמוספרי הגדול פי תשעים מהלחץ על פני כדור הארץ.


ארץ
כדור הארץ (באנגלית Earth), כוכב הלכת עליו אנו חיים, נמצא במרחק ממוצע של קרוב ל 1 יחידה אסטרונומית מהשמש (כ-150 מיליון ק"מ). הארץ הוא כוכב הלכת בעל הצפיפות הגבוהה ביותר ובעל הקוטר הגדול ביותר מבין כוכבי הלכת הסלעיים הפנימיים. הוא עשוי בעיקר מברזל וסיליקטים, ובעל אטמוספרה המכילה ברובה חנקן, חמצן ופחמן דו-חמצני. בנוסף, כדור-הארץ הוא כוכב הלכת היחיד שידוע כי מתקיימת בו פעילות גאולוגית משמעותית וקיימים על-פניו חיים.


מאדים
מאדים (באנגלית Mars) נמצא במרחק של כ-1.5 י"א מהשמש ומסתו כעשירית ממסת כדור הארץ. צבעו האדום נובע מתחמוצות של ברזל (מעין "חלודה") המכסות את פניו. למאדים שני לוויינים קטנים (יחסית לירח) - פובוס ודיימוס. האטמוספרה שלו דלילה (לחץ של כ-7 מיליבאר בלבד על פני השטח) ומורכבת בעיקר מפחמן דו חמצני. על פני מאדים ישנן עדויות לפעילות גאולוגית שהתרחשה בעבר, בצורת הרי געש. ההר הגדול ביותר, הן על מאדים והן במערכת השמש כולה, הוא הר האולימפוס (באנגלית Mount Olympus) המתרומם לגובה של כ-27 קילומטר מעל פני השטח של מאדים.


צדק
צדק (באנגלית Jupiter) הוא כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש. מסתו היא כאלפית ממסת השמש וכ-318 פעמים מסת כדור הארץ. צדק נמצא במרחק ממוצע של כ-5.2 י"א מהשמש. הוא מורכב בעיקר ממימן והליום. לצדק יש שישים ושלושה לווינים ידועים, הגדולים מביניהם, גנימד, קליסטו, איו ואירופה, הינם דומים לכוכבי הלכת הפנימים. לחלקם יש אטמוספירה וחלקם פעילים גאולוגית. בנוסף, צדק גם ידוע בזכות התופעה האטמוספרית הנקראת הכתם האדום הגדול שגודלה כשלושה כדורי ארץ.


שבתאי
שבתאי (באנגלית Saturn) הנמצא כ-9.5 י"א מהשמש, ידוע בעיקר בשל טבעותיו. טבעות אלה מורכבות מחלקיקים שגודלם נע בין מטרים ספורים לחלקיקים מיקרוסקופים. מסתו היא כ 95 מסות כדור הארץ.


אורנוס
אוראנוס (באנגלית Uranus) נמצא במרחק של כ-19.6 י"א מהשמש ומסתו היא 14 פעמים מסת כדור הארץ. אוראנוס הוא מענקי הקרח, כלומר חלק משמעותי מהגוף עשוי מוצקים (סלע וקרח) וסביבו שכבה עבה של אטמוספרה. אחת מהתכונות המייחדות את אוראנוס היא נטיית ציר סיבוב גדולה של כ-98 מעלות, כלומר הוא מקיף את השמש כאשר הוא נמצא על "צידו". לאוראנוס יש עשרים ושבעה לווינים מוכרים.

נפטון
נפטון (באנגלית Neptune) במרחק של כ-30 י"א מהשמש ומסתו היא 17 פעמים מסת כדור הארץ. הוא קטן מאוראנוס בנפחו אך גדול ממנו במסתו. נפטון הוא מענקי הקרח, כלומר חלק משמעותי מהגוף שלו עשוי מוצקים (סלע וקרח) וסביבו שכבה עבה של אטמוספרה. לנפטון יש שלושה עשר לוויינים שהגדול מביניהם הוא טריטון. את מסלולו חולק נפטון עם עוד שישה (שמוכרים כיום) גופי קרח הנעולים בנקודות יציבות מבחינת שדה הכובד המופעל עליהם ע"י נפטון והשמש.

מאפיינים

כל כוכבי הלכת הסובבים את השמש נמצאים במסלול הפוך לכיוון השעון אם מסתכלים על המערכת כולה מעל הקוטב הצפוני של השמש. משך סיבוב שלם סביב השמש נקרא שנה. שנה של כל כוכב לכת תלויה במרחק שלה מהשמש - ולא רק שככל שהמרחק מהשמש גדול יותר יש מסלול ארוך יותר אלא גם המהירות של העצם איטית יותר היות שהוא מושפע פחות מכוח הכבידה של השמש.

יתרה מכך, כוכבי הלכת סובבים סביב עצמם על ציר מרכזי. משך סיבוב שלם של כוכב לכת סביב עצמו נקרא יום. וכל כוכבי הלכת סובבים על ציר בכיוון הפוך לכיוון השעון מלבד נוגה ואורנוס אשר סובבים סביב עצמם עם כיוון השעון. "יום" של כוכבי הלכת השונים מושפע מגורמים רבים, בעוד שיום בכדור הארץ אורך 24 שעות, בנוגה אורכו של היום אורך 243 ימי ארץ, ואורכו של יום על ענקי הגז אורך שעות בודדות.

מאפיין חשוב נוסף של כוכבי הלכת הוא שיפוע ציר (Axial Tilt) אשר קובע את הזווית של כוכב הלכת ביחס לקו המשווה של השמש. מאפיין זה משפיע ישירות על כמות האור שמקבל כל קוטב של כוכב הלכת, וכך נוצרות העונות של כוכבי הלכת ושינויי אקליםלאורך השנה. בצדק שיפוע הציר מאוד נמוך ולכן התנודות העונתיות שלו מינימליות. אורנוס לעומת זאת, בעל שיפוע ציר כה קיצוני עד שהוא נמצא כמעט על צידו.

מבנה המחשב

                                                                        מבנה המחשב

באופן מפתיע, על אף התקדמותה המסחררת של הטכנולוגיה בכל הקשור למחשבים, מרבית המחשבים כיום בנויים על פי אותו מודל שלפיו נבנו ראשוני המחשבים .

לפי המודל, בנוי המחשב מארבע קבוצות רכיבים עיקריות. הרכיבים מחוברים ביניהם על ידי חבילות חוטים הנקראים "אפיקים" (באנגלית: buses). כלל הרכיבים מונָעים, לרוב, על ידי שעון פנימי או "טיימר" (אם כי גם אירועים אחרים יכולים להשפיע על בקרת הפעולה.

 

התקני קלט-פלט

התקני הקלט-פלט הם האמצעים שבעזרתם מתקשר המחשב עם העולם החיצון. בעזרת התקני הקלט מקבל המחשב מידע שלו הוא זקוק מהחוץ, ובאמצעות התקני הפלט הוא שולח החוצה מידע חיוני (תוצאות חישובים או הודעות אחרות שעליו להעביר). מכורח המציאות חייב כל מחשב לפחות מספר מצומצם של התקני קלט-פלט, אחרת לא נוכל להורות לו מה לעשות ולא נוכל לדעת את תוצאות הפעולות שהוא מבצע.

מקלדת, התקן קלט שכיח המצוי כמעט בכל מחשב

התקני קלט דרושים לשם העברת פקודות ונתונים למחשב. בלעדיהם לא נוכל להעביר למחשב את רצוננו ואז לא יהיה בו שום שימוש עבורנו. בעבר צוידו המחשבים בקורא כרטיסים מנוקבים, המידע הנחוץ הועבר למחשב בצורה בינארית כחורים על גבי הכרטיסים, והקורא תרגם זאת למספרים בזיכרון. כיום, התקני הקלט הבסיסיים, המצויים כמעט בכל מחשב, הם מקלדת ועכבר. במחשבים מסוימים יש התקני קלט נוספים, כמו הסורק ומצלמת האינטרנט, שמטרתם העברת מידע ייחודי יותר למחשב: במקרה של סורק ומצלמת אינטרנט מדובר בתמונות או בסרטים.

התקני פלט דרושים לשם העברת מידע מהמחשב לעולם החיצון, לרוב למשתמש. מידע זה כולל את תוצאות הפעולה שהתבקש המחשב לבצע, הודעה על שגיאות או על אזהרות, בקשות לקלט ובמקרה של מערכת משובצת מחשב, השפעה של ממש על העולם, לדוגמה הזזת רובוט. בעבר היה התקן הפלט העיקרי סוג כלשהו של מדפסת, שפלטה את תוצאות המחשב. כיום, התקן הפלט העיקרי הוא הצג, אך גם המדפסת והרמקולים שכיחים למדי. במקרה של מערכת משובצת מחשב, המכונה שעליה שולט המחשב היא התקן הפלט. אם למשל שולט המחשב על רובוט, אזי הרובוט עצמו הוא התקן הפלט העיקרי של המחשב. ללא התקני הפלט לא יוכל המחשב לדווח על תוצאות הפעולה שביצע עבורנו והן יאבדו כאילו לא בוצעה הפעולה מעולם.

למרות החלוקה בין התקני קלט להתקני פלט, לעתים משמש מכשיר אחד לשתי המטרות. לדוגמה, כונן הCD משמש הן כהתקן פלט בעת צריבת נתונים לדיסק לשם שמירתם לשימוש מאוחר יותר במחשב שצרב אותם או במחשב אחר, והן כהתקן קלט כאשר מגיע זמן השימוש בנתונים אלה במחשב שצרב אותם או במחשב אחר.

קיימות קבוצות רבות של התקני קלט-פלט שונים. קבוצה אחת (נרחבת מאוד) של התקני קלט-פלט היא אמצעי אחסון המידע המשניים. עם קבוצה זו נמנים הכונן הקשיח, כונן התקליטורים, הדיסק און קי ורבים אחרים שהמשותף ביניהם הוא, שכולם אמצעי אחסון מידע איטיים יחסית אך בעלי קיבולת מידע גבוהה ואמינות גבוהה (בניגוד לזיכרון המחשב המהיר פי עשרות מונים אך קטן יחסית ומתרוקן בכל הפעלה מחדש של המחשב). קבוצה נוספת היא זו של התקנים המאפשרים תקשורת בין מחשבים בכלל, וגישה לרשתות בפרט, בין אם לרשת מחשבים או לרשת האינטרנט. היכולת להעביר מידע בין קבוצות מחשבים פתחה חלון אפשרויות רחב במיוחד, בייחוד כאשר מדובר על מיליוני מחשבים המחוברים יחדיו ברשת האינטרנט. קיימים התקני קלט-פלט נוספים המיועדים למטרות ממוקדות יותר, החל ממצלמה, עבור הכנסת תמונה למחשב, וכלה במכשירים מתוחכמים יותר לשימושים מקצועיים, כמו התקנים המעבירים למחשב רישומי דופק או נוכחות זיעה ומשמשים, למשל, בעת ביצוע בדיקת פוליגרף

הזיכרון

זיכרון המחשב משמש לאחסון הפקודות והנתונים השונים.

ניתן להמשיל את זיכרון המחשב לרשימת תאים, לדוגמה תאי דואר. לכל תא יש כתובת ויכולת להכיל בתוכו כמות קבועה של מידע. הכתובת היא מספר ייחודי המייצג את התא, ובאמצעותו ניתן לגשת אל התא לשם אחסון מידע או אחזורו. התאים מצויים זה אחר זה בזיכרון, וכתובותיהם עוקבות. המידע יכול להיות פקודה המורה למחשב מה לעשות, או לחלופין נתון. הנתונים יכולים להיות הקלט שעל המחשב לעבד, תוצאות ביניים של חישובים שעשה המחשב ואולי ישתמש בהם בהמשך, או התוצאות של פעולת המחשב. לפי מודל פון ניומן, לכל תא היכולת להכיל פקודה או נתון ואין צורך בתא מיוחד לכל אחד מסוגי המידע

היחידה האריתמטית-לוגית

היחידה האריתמטית-לוגית מסוגלת לבצע שלושה סוגים של פעולות בסיסיות:

§         פעולות אריתמטיות

למשל, חיבור או חיסור שני מספרים. אוסף הפעולות האריתמטיות שיכולה היחידה לבצע עלול להיות דל ביותר עד כדי מצב שבו בחלק מן הדגמים לא מומשה ישירות האפשרות של כפל וחילוק (במקום מימוש ישיר בחומרה, יש להשתמש בתוכנות המבצעת כפל וחילוק באמצעות אלגוריתם).

§         פעולות על מחרוזות בזיכרון המחשב

§         פעולות לוגיות

פעולות השוואה בעיקר. למשל, בהינתן שני מספרים, קבע האם הם שווים, ואם לא, מי מהם גדול יותר.

יחידת השליטה

יחידת השליטה היא הגורם הקושר יחדיו את כל הרכיבים. היחידה קוראת פקודות ומידע מהזיכרון או מהתקני הקלט-פלט. היא מפענחת את הפקודות ומתחילה לפעול לפיהן. היא מספקת ליחידה האריתמטית-לוגית את הנתונים הדרושים, לפי הפקודה, ומכוונת אותה לבצע את סוג הפעולה הנדרשת. לאחר מכן שולחת יחידת השליטה את התוצאה בחזרה אל הזיכרון או אל התקני הקלט-פלט המתאימים. בתוך יחידת השליטה ישנו מונה השומר את כתובת הזיכרון שבה שמורה הפקודה הנוכחית עליה עובד המחשב, שמו "מונה הפקודות". קיימות פקודות לבקרת זרימה, שמטרתן שינוי המונה או שינויו תחת תנאים מסוימים (אם מתקיים תנאי מסוים). בכך מתאפשרות חזרות מרובות על מספר פקודות (לולאות) או "קפיצות" לקטעי קוד אחרים (למשל, פונקציות). לעומת זאת, רוב הפקודות אינן משפיעות על המונה ולאחר ביצוען מקודם המונה במספר השקול לגודלה של פקודה (הגודל תלוי במחשב המדובר), דבר המוביל למעבר לפקודה הבאה ברצף הפקודות בזיכרון.

יחידת השליטה והיחידה האריתמטית-לוגית מזוהות לרוב כרכיב אחד הנקרא מעבד (CPU - Central Processing Unit). במרבית המחשבים, החל משנות ה-80 ועד ימינו, נמצאות יחידת השליטה והיחידה האריתמטית-לוגית על גבי רכיב אחד הנקרא מיקרומעבד. במעבד מתרחשות הבאת הפקודות, תרגומן, הבאת הנתונים, עיבודם ולבסוף, שמירת התוצאות בזיכרון.

מבין כל מרכיבי המחשב, המעבד הוא הקובע יותר מכל את אופיו של מחשב זה, ואת התוכניות שניתן לבצע עליו. לפיכך המעבד נחשב ל"מוחו" של המחשב.