התחממות עולמית
התחממות עולמית או התחממות גלובלית (באנגלית: Global warming) היא מונח המשמש לתיאור העלייה שנצפתה במהלך מאה השנים האחרונות בטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ, וההמשך הצפוי של מגמת התחממות זו בעתיד. הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), שעוסק בסיכום העדויות המדעיות על ההתחממות העולמית, דיווח שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005.[1] הדו"ח קובע כי עיקר ההתחממות נובעת מעלייה בריכוז גזי חממה באטמוספירה, כתוצאה מפעילות אנושית. מגמת התחממות נצפתה גם בעשור הראשון למאה ה-21 (2000-2009), החם מעשור שנות ה-90, שחם בתורו מעשור של שנות ה-80. מגמת התחממות זאת מעוררת דאגה אצל קובעי מדיניות שכן קצב ההתחממות נראה גבוה במיוחד, ואם עליית הטמפרטורה תמשיך בקצב זה, עתידים להתרחש בעשרות השנים הבאות שינויים אקלימיים קיצוניים.[2][3]
במאתיים וחמישים השנים האחרונות נצפתה עלייה בכמות של פחמן דו-חמצני[4] ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה, הגורמים להגברת אפקט החממה. דו"ח IPCC קובע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד, שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקים מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות חקלאית. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא המתאם בין כמות פליטת גזי חממה ממקור אנושי בחמישים השנים האחרונות והעלייה בריכוז גזי חממה באטומיספירה. התצפית השנייה היא השינוי באיזוטופים יציבים של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, המצוינת בחותמת ברורה של שרפת דלקים מאובנים (אפקט סוס[5])
שינוי הטמפרטורה הוא היבט אחד בנושא רחב יותר של שינוי האקלים. IPCC צופה שהטמפרטורות עשויות לעלות ב-1.4 עד 5.8 מעלות צלזיוס בין השנים 1990 ו-2100.[6] שינוי כזה עשוי להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, וכן לשינויים בכמויות ובדפוסים של משקעים. שינויים אלו עלולים גם להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שיטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגת קרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדות ביולוגיות. ההתחממות עתידה להשפיע על שכיחותם ועל עוצמתם של אירועים אלו. עם זאת, קשה לקשר אירוע מסוים בהווה עם ההתחממות העולמית.
ההכרה בסכנות שבפליטת גזי חממה בגלל ההשפעה שלהם על התחממות עולמית, הובילה ללחץ על מנהיגי העולם להביא לחקיקה שתצמצם את השימוש במקורות אנרגיה מתכלים, תעודד מעבר לשימוש במקורות אנרגיה חלופיים, ובאופן כללי תצמצם את חותם הפחמן (Carbon footprint - כמות גזי החממה הנפלטים) של מדינות עולם. אלו הביאו לשורה של כנסים בינלאומיים ולחתימתם של הסכמים, כמו פרוטוקול קיוטו, בהם התחייבו רבות ממדינות העולם להקטין את חותם הפחמן שלהם.
מיעוט של מדענים חולק על התאוריה לפיה אפקט החממה הוא הגורם היחיד להתחממות העולמית, וחלקם אף סבור כי אינו הגורם המכריע. מחלוקת זו מביאה מדענים אלו להזהיר מפני הפניית משאבים רבים מדי להפחתת חותם הפחמן שלא ישפיעו על ההתחממות העולמית. בשל כך ובשל סיבות נוספות יש ויכוח מדעי וציבורי ער על האופן בו יש להתמודד עם נושא ההתחממות העולמית ותוצאותיה
הגורמים להתחממות העולמית
התחממות כדור הארץ היא אפוא תולדה של אפקט החממה , בדומה לתהליך המתרחש בין קירות הזכוכית של החממה בה נמנע תהליך הקונבקציה ( תהליך שבו האוויר החם הקל עולה ומתקרר ) גזים נדיפים נפלטים מפני כדור הארץ לאטמוספרה וכתוצאה מכך מאפשרים לשמש לחמם את כדור הארץ ובמקביל מונעים את בריחת עודף החום לחלל .
האקלים מתנודד באופן טבעי בין תקופות חמימות לתקופות צוננות אך המאה ה-20 חזתה בהתחממות הגדולה ביותר זה 1,000 שנים ולא לכולה אחראים איתני הטבע , החל משלהי המאה ה-18 אז החלה המהפכה התעשייתית אנו עדים לעלייה מדאיגה בטמפרטורה של פני כדור הארץ אשר מביאה עימה שינוים קיצונים במזג האוויר , עלייה במפלס האוקיינוסים וכן גורמת להכחדת מינים שונים של בע"ח. כדרך הטבע מים המתאדים על ידי קרני השמש עולים לאטמוספרה , תוך כדי עלייתם הם מתקררים ומתעבים לטיפות ההופכות לעננים ולבסוף לגשם שלג וברד , עד כאן תהליך טבעי והכרחי , אך בשילוב עם פחמן דו חמצני וגזים נדיפים נוספים גורמים האדים לחימום מוגבר של השכבות הנמוכות של האטמוספרה ובכך להתחממות כדור הארץ .
אם כן , מהו הגורם לפליטת פחמן דו חמצני לאטמוספרה ? לשאלה זו תשובות רבות אך כולן בעלות מכנה משותף אחיד – האדם . הבערת דלקים בשימוש תחנות כוח , כריתת יערות , גזי הפליטה של המכוניות , ארובות בתי חרושת , מטמנות אשפה ועוד מקורות שמוצאם בפעילות אנושית "תורמים" באופן מכריע לתהליך התחממות כדור הארץ .
גורם משמעותי נוסף להתחממות כדור הארץ הוא הפגיעה בשכבת האוזון . האוזון הינו גז רעיל הנמצא בריכוז גבוהה בסטרטוספרה , חלקה האמצעי של אטמוספרת כדור הארץ , עקב ריכוזו הגבוהה יוצר האוזון שכבת הגנה ומסנן את הקרינה האולטרא-סגולית המגיעה מן השמש , הידלדלות שכבת האוזון התברר לראשונה ע"י צוות חוקרים בריטים בשנת 1985 אשר מצאו כי בחלקים מסוימים מעל אנטרקטיקה הצטמצמה שכבת האוזון בשיעור של כ- 70% , תופעה זו ידועה בציבור בשם " החור באוזון " והשלכותיה רבות , מפגיעות ראיה ועד הגדלת שכיחותו של סרטן העור אך השפעתו המרכזית של החור באוזון היא על התחממות כדור הארץ הצטמצמות שטחו של הקרח הרב-שנתי באזור הארקטי בתשעה אחוזים בעשור הגורם לעליית מפלס האוקיינוסים ומכאן כתגובת שרשרת לאידוי נוסף של מים והתחממות נוספת של פני כדור הארץ .
1.סימנים והשלכות בשטח :
התחממות כדור הארץ מראה את אותותיה , עלייה בטמפרטורת פני הקרקע והים , עלייה במפלס האוקיינוסים ורמות מליחותם , זינוק ברמת הפחמן הדו חמצני באוויר והצטמקותם של קרחונים כל אלו מציגים תמונה מבהילה , כדור הארץ מתחמם. בנוסף לכל אלו עקב האידוי המוגבר של מי הים והאגמים החלה לספק האטמוספרה מאגרי לחות אשר עלולים להגביר את הסיכוי להיווצרותם של מפגעי מזג אוויר ובניהם סופות טרופיות , סופות שלגים וגשמי זלעפות אשר מגבירים את סכנת השיטפונות הבלתי צפויים , מאידך גיסא , במקומות אחרים על פני כדור הארץ מביאה ההתחממות לתקופות יובש קשות ואף מגדילה את פני השטחים היבשים על פני כדור הארץ .
השלכות נוספות ניכרות בשטח , יותר מ100 מליון בני אדם גרים בטווח של מטר אחד מעל מפלס פני הים . בכך צפויה תגובת שרשרת הרת אסון , מדינות השוכנות בקרבת מישורי חוף או דלתות של נהרות כגון ניו יורק , טוקיו ושנחאי עלולות לחוות בשנים הבאות נסיגה אופקית משמעותית של קו החוף , כבר כיום ישנם מדינות איים קטנות אשר מכינות תוכניות פנוי לתושביהם במקרה של הצפת האיים , כדוגמא מדינת קירבאטי כאשר שנים מאייה כבר כוסו בשלהי המילניום השני על ידי מימי האוקיינוס השקט .
עליית המפלס אינה השינוי היחיד המתחולל באוקיינוסים , במחקר אשר החל ב1990 ועזר לחוקרים להבין את מה שנקרא כעת " המסוע האוקייני " והוא השילוב של הזרימה הפנימית באוקיינוסים אשר מהווה נדבך חשוב בקירור וחימום פני השטח של כדור הארץ ובהעברת חום מקו המשווה לקטבים , ה "מנוע" לזרימה זו הוא המחזור התרמו-הליני ( תרמו - חום , הלין - מלח ) הנובע מהשוני בצפיפות המים המלוחים , מכאן שינויים החלים בטמפרטורת המים עקב התחממות כדור הארץ משפיעים על המחזור התרמו-הליני ובכך על שילוב הזרימה כולה , על פי דבריו של נשיא המכון לחקר האוקיינוסים רוברט גגוזיאן , אשר משוכנע כי שינויים אלו עלולים לשבש את המחזור התרמו-הליני ולהביא עימם תהליך אשר יגרור תמורות קיצוניות באקלים בפרקי זמן הקצרים מ 10 שנים .
2.סימנים והשלכות בטבע :
הפגיעה והשינוי הניכר בפני כדור הארץ איננה פוסחת על הטבע , השינויים באזורי האקלים, בתנאי הגידול של בעלי החיים , צמחיה ובתפרוסתם גורמת להכחדת מינים מסוימים ולריבוי מואץ של אחרים . עלייתה הממוצעת של הטמפרטורה באנטרקטיקה , כחמש מעלות צלסיוס בקירוב במהלך ה50 שנה האחרונות , גורמת כבר במשך כשלושה עשורים לצניחה במספר הזוגות המקננים של מין הפינגווין - אדלי , מ- 2,800 זוגות לכ- 1,000 בקירוב כאשר ירידה זו מיוחסת לשינוי המהיר בסביבת הגידול של הפינגווינים .
מינים רבים מנסים להסתגל לשינוים מהירים אלו כדוגמא מיני פרפרים שונים אשר הרחיבו את תחומי מחייתם צפונה , הקדמת הנדידה של סנוניות העצים בצפון אמריקה בכ-12 ימים מוקדם יותר מאשר לפני 25 שנה ואף העתקת תחומיי מחייתם של שועלים בקנדה , אלו מצליחים להסתגל כרגע לשינויים המואצים המתרחשים בסביבת מחייתם , אך , האם כל בעלי החיים מסוגלים להסתגל במהירות ? תשובה לכך נקבל במחקר שערכה האקולוגית קמיל פרמזן על הלחץ המופעל על פרפר ממין נימפית אדית אשר נכחד בכ-80% מסביבתו המקורית עקב התייבשות מקור מזונו (פרחי לוע הארי) ואי יכולתו לנדוד מכיוון שהוא מוקף בשביה עירונית ( רצועת צפון מקסיקו – דרום קליפורניה.
כך במועד כלשהו בעתיד , עם המשך התחממות האקלים , לבעלי החיים בעולמנו לא יהיה עוד לאן לברוח נזקים שנגרמו ע"י התחממות כדור הארץ במקומות שונים בעולם
צונאמי בתדירות גבוהה יותרעליית הטמפרטורות יגדילו גם את שכיחותן של תופעות מזג אוויר קיצוני. משמעות הדבר היא בעיקר המסת קטבי הקרח, אשר יביאו לעליית גובה הים ומכאן קצרה הדרך לשטפונות הרסניים. 600 הצפות ספג העולם בשלוש השנים האחרונות, אליהן התווסף הצונאמי ההרסני שהתרחש בדרום-מזרח אסיה בדצמבר לפני שנה, וגבה למעלה מ-180 אלף קורבנות
השפעה על קרחונים
קיימת גם השערה לפיה התחממות עולמית תוכל לגרום לקירור מקומי או להתחממות פחותה של האזור הצפון אטלנטי, על ידי עצירה או האטה של הסירקולציה התרמוהלנית. דבר זה ישפיע במיוחד על אזורים ספציפיים כמו סקנדינביה ובריטניה, שמחוממים היום על ידי זרם הגולף. הסיכויים לתרחיש זה אינם ברורים.
מוסדות פיננסיים, לרבות 2 חברות הביטוח הגדולות בעולם מוניך רה וסוויס רה, הזהירו במחקר משנת כי "התדירות הגוברת של אירועי אקלים חמורים, בשילוב עם מגמות חברתיות", יכולה לעלות 150 מיליארד דולר בכל שנה בעשור הבא. עלויות אלה, דרך עלויות גדלות הקשורות לביטוח ולסיוע לאסונות, יפלו למעמסה על צרכנים, על משלמי מסים ועל התעשייה כאחד.
התחממות עולמית או התחממות גלובלית (באנגלית: Global warming) היא מונח המשמש לתיאור העלייה שנצפתה במהלך מאה השנים האחרונות בטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ, וההמשך הצפוי של מגמת התחממות זו בעתיד. הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), שעוסק בסיכום העדויות המדעיות על ההתחממות העולמית, דיווח שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005.[1] הדו"ח קובע כי עיקר ההתחממות נובעת מעלייה בריכוז גזי חממה באטמוספירה, כתוצאה מפעילות אנושית. מגמת התחממות נצפתה גם בעשור הראשון למאה ה-21 (2000-2009), החם מעשור שנות ה-90, שחם בתורו מעשור של שנות ה-80. מגמת התחממות זאת מעוררת דאגה אצל קובעי מדיניות שכן קצב ההתחממות נראה גבוה במיוחד, ואם עליית הטמפרטורה תמשיך בקצב זה, עתידים להתרחש בעשרות השנים הבאות שינויים אקלימיים קיצוניים.[2][3]
במאתיים וחמישים השנים האחרונות נצפתה עלייה בכמות של פחמן דו-חמצני[4] ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה, הגורמים להגברת אפקט החממה. דו"ח IPCC קובע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד, שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקים מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות חקלאית. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא המתאם בין כמות פליטת גזי חממה ממקור אנושי בחמישים השנים האחרונות והעלייה בריכוז גזי חממה באטומיספירה. התצפית השנייה היא השינוי באיזוטופים יציבים של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, המצוינת בחותמת ברורה של שרפת דלקים מאובנים (אפקט סוס[5])
שינוי הטמפרטורה הוא היבט אחד בנושא רחב יותר של שינוי האקלים. IPCC צופה שהטמפרטורות עשויות לעלות ב-1.4 עד 5.8 מעלות צלזיוס בין השנים 1990 ו-2100.[6] שינוי כזה עשוי להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, וכן לשינויים בכמויות ובדפוסים של משקעים. שינויים אלו עלולים גם להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שיטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגת קרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדות ביולוגיות. ההתחממות עתידה להשפיע על שכיחותם ועל עוצמתם של אירועים אלו. עם זאת, קשה לקשר אירוע מסוים בהווה עם ההתחממות העולמית.
ההכרה בסכנות שבפליטת גזי חממה בגלל ההשפעה שלהם על התחממות עולמית, הובילה ללחץ על מנהיגי העולם להביא לחקיקה שתצמצם את השימוש במקורות אנרגיה מתכלים, תעודד מעבר לשימוש במקורות אנרגיה חלופיים, ובאופן כללי תצמצם את חותם הפחמן (Carbon footprint - כמות גזי החממה הנפלטים) של מדינות עולם. אלו הביאו לשורה של כנסים בינלאומיים ולחתימתם של הסכמים, כמו פרוטוקול קיוטו, בהם התחייבו רבות ממדינות העולם להקטין את חותם הפחמן שלהם.
מיעוט של מדענים חולק על התאוריה לפיה אפקט החממה הוא הגורם היחיד להתחממות העולמית, וחלקם אף סבור כי אינו הגורם המכריע. מחלוקת זו מביאה מדענים אלו להזהיר מפני הפניית משאבים רבים מדי להפחתת חותם הפחמן שלא ישפיעו על ההתחממות העולמית. בשל כך ובשל סיבות נוספות יש ויכוח מדעי וציבורי ער על האופן בו יש להתמודד עם נושא ההתחממות העולמית ותוצאותיה
הגורמים להתחממות העולמית
התחממות כדור הארץ היא אפוא תולדה של אפקט החממה , בדומה לתהליך המתרחש בין קירות הזכוכית של החממה בה נמנע תהליך הקונבקציה ( תהליך שבו האוויר החם הקל עולה ומתקרר ) גזים נדיפים נפלטים מפני כדור הארץ לאטמוספרה וכתוצאה מכך מאפשרים לשמש לחמם את כדור הארץ ובמקביל מונעים את בריחת עודף החום לחלל .
האקלים מתנודד באופן טבעי בין תקופות חמימות לתקופות צוננות אך המאה ה-20 חזתה בהתחממות הגדולה ביותר זה 1,000 שנים ולא לכולה אחראים איתני הטבע , החל משלהי המאה ה-18 אז החלה המהפכה התעשייתית אנו עדים לעלייה מדאיגה בטמפרטורה של פני כדור הארץ אשר מביאה עימה שינוים קיצונים במזג האוויר , עלייה במפלס האוקיינוסים וכן גורמת להכחדת מינים שונים של בע"ח. כדרך הטבע מים המתאדים על ידי קרני השמש עולים לאטמוספרה , תוך כדי עלייתם הם מתקררים ומתעבים לטיפות ההופכות לעננים ולבסוף לגשם שלג וברד , עד כאן תהליך טבעי והכרחי , אך בשילוב עם פחמן דו חמצני וגזים נדיפים נוספים גורמים האדים לחימום מוגבר של השכבות הנמוכות של האטמוספרה ובכך להתחממות כדור הארץ .
אם כן , מהו הגורם לפליטת פחמן דו חמצני לאטמוספרה ? לשאלה זו תשובות רבות אך כולן בעלות מכנה משותף אחיד – האדם . הבערת דלקים בשימוש תחנות כוח , כריתת יערות , גזי הפליטה של המכוניות , ארובות בתי חרושת , מטמנות אשפה ועוד מקורות שמוצאם בפעילות אנושית "תורמים" באופן מכריע לתהליך התחממות כדור הארץ .
גורם משמעותי נוסף להתחממות כדור הארץ הוא הפגיעה בשכבת האוזון . האוזון הינו גז רעיל הנמצא בריכוז גבוהה בסטרטוספרה , חלקה האמצעי של אטמוספרת כדור הארץ , עקב ריכוזו הגבוהה יוצר האוזון שכבת הגנה ומסנן את הקרינה האולטרא-סגולית המגיעה מן השמש , הידלדלות שכבת האוזון התברר לראשונה ע"י צוות חוקרים בריטים בשנת 1985 אשר מצאו כי בחלקים מסוימים מעל אנטרקטיקה הצטמצמה שכבת האוזון בשיעור של כ- 70% , תופעה זו ידועה בציבור בשם " החור באוזון " והשלכותיה רבות , מפגיעות ראיה ועד הגדלת שכיחותו של סרטן העור אך השפעתו המרכזית של החור באוזון היא על התחממות כדור הארץ הצטמצמות שטחו של הקרח הרב-שנתי באזור הארקטי בתשעה אחוזים בעשור הגורם לעליית מפלס האוקיינוסים ומכאן כתגובת שרשרת לאידוי נוסף של מים והתחממות נוספת של פני כדור הארץ .
1.סימנים והשלכות בשטח :
התחממות כדור הארץ מראה את אותותיה , עלייה בטמפרטורת פני הקרקע והים , עלייה במפלס האוקיינוסים ורמות מליחותם , זינוק ברמת הפחמן הדו חמצני באוויר והצטמקותם של קרחונים כל אלו מציגים תמונה מבהילה , כדור הארץ מתחמם. בנוסף לכל אלו עקב האידוי המוגבר של מי הים והאגמים החלה לספק האטמוספרה מאגרי לחות אשר עלולים להגביר את הסיכוי להיווצרותם של מפגעי מזג אוויר ובניהם סופות טרופיות , סופות שלגים וגשמי זלעפות אשר מגבירים את סכנת השיטפונות הבלתי צפויים , מאידך גיסא , במקומות אחרים על פני כדור הארץ מביאה ההתחממות לתקופות יובש קשות ואף מגדילה את פני השטחים היבשים על פני כדור הארץ .
השלכות נוספות ניכרות בשטח , יותר מ100 מליון בני אדם גרים בטווח של מטר אחד מעל מפלס פני הים . בכך צפויה תגובת שרשרת הרת אסון , מדינות השוכנות בקרבת מישורי חוף או דלתות של נהרות כגון ניו יורק , טוקיו ושנחאי עלולות לחוות בשנים הבאות נסיגה אופקית משמעותית של קו החוף , כבר כיום ישנם מדינות איים קטנות אשר מכינות תוכניות פנוי לתושביהם במקרה של הצפת האיים , כדוגמא מדינת קירבאטי כאשר שנים מאייה כבר כוסו בשלהי המילניום השני על ידי מימי האוקיינוס השקט .
עליית המפלס אינה השינוי היחיד המתחולל באוקיינוסים , במחקר אשר החל ב1990 ועזר לחוקרים להבין את מה שנקרא כעת " המסוע האוקייני " והוא השילוב של הזרימה הפנימית באוקיינוסים אשר מהווה נדבך חשוב בקירור וחימום פני השטח של כדור הארץ ובהעברת חום מקו המשווה לקטבים , ה "מנוע" לזרימה זו הוא המחזור התרמו-הליני ( תרמו - חום , הלין - מלח ) הנובע מהשוני בצפיפות המים המלוחים , מכאן שינויים החלים בטמפרטורת המים עקב התחממות כדור הארץ משפיעים על המחזור התרמו-הליני ובכך על שילוב הזרימה כולה , על פי דבריו של נשיא המכון לחקר האוקיינוסים רוברט גגוזיאן , אשר משוכנע כי שינויים אלו עלולים לשבש את המחזור התרמו-הליני ולהביא עימם תהליך אשר יגרור תמורות קיצוניות באקלים בפרקי זמן הקצרים מ 10 שנים .
2.סימנים והשלכות בטבע :
הפגיעה והשינוי הניכר בפני כדור הארץ איננה פוסחת על הטבע , השינויים באזורי האקלים, בתנאי הגידול של בעלי החיים , צמחיה ובתפרוסתם גורמת להכחדת מינים מסוימים ולריבוי מואץ של אחרים . עלייתה הממוצעת של הטמפרטורה באנטרקטיקה , כחמש מעלות צלסיוס בקירוב במהלך ה50 שנה האחרונות , גורמת כבר במשך כשלושה עשורים לצניחה במספר הזוגות המקננים של מין הפינגווין - אדלי , מ- 2,800 זוגות לכ- 1,000 בקירוב כאשר ירידה זו מיוחסת לשינוי המהיר בסביבת הגידול של הפינגווינים .
מינים רבים מנסים להסתגל לשינוים מהירים אלו כדוגמא מיני פרפרים שונים אשר הרחיבו את תחומי מחייתם צפונה , הקדמת הנדידה של סנוניות העצים בצפון אמריקה בכ-12 ימים מוקדם יותר מאשר לפני 25 שנה ואף העתקת תחומיי מחייתם של שועלים בקנדה , אלו מצליחים להסתגל כרגע לשינויים המואצים המתרחשים בסביבת מחייתם , אך , האם כל בעלי החיים מסוגלים להסתגל במהירות ? תשובה לכך נקבל במחקר שערכה האקולוגית קמיל פרמזן על הלחץ המופעל על פרפר ממין נימפית אדית אשר נכחד בכ-80% מסביבתו המקורית עקב התייבשות מקור מזונו (פרחי לוע הארי) ואי יכולתו לנדוד מכיוון שהוא מוקף בשביה עירונית ( רצועת צפון מקסיקו – דרום קליפורניה.
כך במועד כלשהו בעתיד , עם המשך התחממות האקלים , לבעלי החיים בעולמנו לא יהיה עוד לאן לברוח נזקים שנגרמו ע"י התחממות כדור הארץ במקומות שונים בעולם
צונאמי בתדירות גבוהה יותרעליית הטמפרטורות יגדילו גם את שכיחותן של תופעות מזג אוויר קיצוני. משמעות הדבר היא בעיקר המסת קטבי הקרח, אשר יביאו לעליית גובה הים ומכאן קצרה הדרך לשטפונות הרסניים. 600 הצפות ספג העולם בשלוש השנים האחרונות, אליהן התווסף הצונאמי ההרסני שהתרחש בדרום-מזרח אסיה בדצמבר לפני שנה, וגבה למעלה מ-180 אלף קורבנות
השפעה על קרחונים
מאזן המסה של קרחונים בארבעים השנים האחרונות, על פי דוחות של WGMS ו NSIDC. שימו לב למגמה השלילית המתחזקת שמתחילה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, שמאפיינת את המספר והקצב הגדל של קרחונים נמסים.התחממות עולמית הובילה למאזן מסה קרחוני שלילי, כשגרמה לנסיגת קרחונים ברחבי העולם. אורלמנס (Oerlemans, 2005) הצביע על נסיגה נטו של 142 מתוך 144 קרחוני הרים ברשומות של 1900 עד 1980. מאז 1980 הנסיגה העולמית של קרחונים גדלה באופן משמעותי. באופן דומה, דיוגרוב ומאיר (Dyurgerov and Meier 2005) השוו ממוצעים של נתוני קרחונים על פני אזורי שטח גדולים (לדוגמה אירופה), ומצאו כי בכל אזור חלה ירידה בין השנים 1960 ל-2002, למרות שבכמה אזורים מקומיים (לדוגמה סקנדינביה) חלה עלייה. כמה קרחונים שהינם במצב של חוסר יציבות באקלים הנוכחי כבר נעלמו [ועלייה נוספת בטמפרטורות צפויה לגרום לנסיגה נוספת ברוב הקרחונים בפסגות ההרים ברחבי העולם. למעלה מ-90% מהקרחונים עליהם דווח לשרות העולמי לניטור קרחונים, נסוגו מאז 1995
אלעד, רונן שלום!
השבמחקהרשומה יפה מאוד!
כל הכבוד!
הציון - 100.
בברכה!
ברוך